שגרה עקבית לפני השינה מאפשרת לילד לחזות ולהכין את עצמו לשינה.

הורה יוצא מהחדר בהדרגה — כל לילה עוד צעד אחד מהמיטה לעבר הדלת.

הפרדת הנקה משינה כדי לאפשר לילד ללמוד להירדם ללא הנקה.

גבולות ברורים שאסור לחצות כדי שהשינה תישמר.

הוצאת כל המוצצים מהבית ביום אחד. תגובת בכי 2-3 ימים ואז גמילה.

הגדלה הדרגתית של זמן ללא מוצץ — קודם ביום, אח"כ שנת צהריים, אח"כ לילה.

הורדת עשירית מהכמות כל יום, והחלפה במים — תוך שבועיים.

גמילה מטיטול מתחילה רק כשהילד מגיע לבשלות ב-4 תחומים.

כשהילד עושה בתחתונים — הוא הולך לבד לחדר האמבטיה ומתחלף לבד.

שלושה מרכיבים קבועים: מתי נפרדים? איך? היכן? — נותנים לילד ודאות.

לאפשר לילד להיכנס לגן בעצמו — מחזיר תחושת מסוגלות.

כשהילד בוכה — ההורה לוקח אחריות ומעביר פיזית לידי המטפלת ויוצא.

הכרה ברגש הפחד — בלי לאשש אותו ובלי לבטל אותו.

הפיכת דמות מאיימת לדמות מוכרת ואנושית באמצעות שאלות.

הילד בוחר את הכלי שנותן לו ביטחון — מחזיר תחושת שליטה.

יצירת 'מלכודת חלומות רעים' — הילד קובע את הצורה.

הגוף של הילד יודע כמה הוא צריך — רעב → אוכל, שבע → מפסיק.

הילד בוחר מתוך אפשרויות של שומנים, חלבונים, פחמימות וויטמינים.

ההורים אוכלים לעצמם. הילד מתבונן ומפתח מוטיבציה אורגנית.

כל ילד יחיד וייחודי — השוואות יוצרות תחרות ומשפיעות על זהות.

זמן איכות עם הבכור — מנותק פיזית מהתינוק ומהבית.

הבכור שותף → מפתח אכפתיות ואהבה במקום קינאה.

שיקוף התנהגות חיובית ללא ציון שם — כל האחים רוצים להשתייך.

הילד האמצעי מתנדנד בין תפקיד גדול לקטן — שניהם לגיטימיים.

ההורה מחליט — הילד מרגיש בטוח. סמכות היא לא שליטה — היא מסגרת.

סדר יום עקבי נותן לילד ודאות, ביטחון ויכולת לחזות.

לאפשר לילד לעשות דברים לבד — מחזיר תחושת שליטה וגאווה.

ההורה נוכח רגשית — מקשיב, מאמת, לא שופט.